קיבוץ 2050: בין חקלאות למגדלי תעסוקה – המהפכה המרחבית והכלכלית
גל דקל מנהלת פיתוח עסקי וקשרי בעלים
בכנס ההנהגות של התנועה הקיבוצית השנה לקחנו חלק בפאנל פיתוח עסקי. אנחנו במשקי הקיבוצים, כארגון עסקי מוביל במרחב הקיבוצי, עסוקים כל העת במחשבות על העתיד. עתיד הקיבוץ, עתיד המרחב הכפרי. הפעם בחרתי לשתף בעוד תובנות שעלו בכנס ובמפגשי מטה עם מטה בקיבוצים, וזאת על מנת לעודד אתכם לחשוב רחב ומקיף. לראות את ההקשרים של ההחלטות ותחומי העיסוק. לדייק עבור עצמכם את המגמות המקומיות והעולמיות וכיצד הן ישפיעו על הקיבוץ שלכם. ומכאן להתחיל לתכנן את העתיד, ליזום וליצור. ואם תחשבו שנוכל לסייע לכם, תזמינו אותנו!
מקונפליקט לשילוב – שינוי סדרי עולם הקיבוץ הישראלי של שנת 2050 עובר שינוי עמוק. מנועי הצמיחה המסורתיים, כמו החקלאות והתעשייה הקלאסית, הולכים ודועכים, ובמקומם נדרש מעבר חד ליזמות, פיתוח נדל"ן מניב ותעשיות מתקדמות. הקיבוצים של המחר מתמודדים עם קונפליקט יומיומי: כיצד לשלב בין צמיחה דמוגרפית וקליטת משפחות חדשות, לבין צמיחה כלכלית שתבטיח עוגן פיננסי ארוך טווח לקהילה.
הקרקע כנכס המרכזי: מימוש נדל"ן מניב תחת הגבלות המדינה הקרקע הייתה ונותרה הנכס הכלכלי המשמעותי ביותר של הקיבוץ. עם זאת, הדרך למימוש הנכס עוברת בבירוקרטיה מורכבת מול המדינה (רמ"י) ורשויות התכנון.
הגבלות וקנסות: הקיבוצים פועלים תחת מגבלות שימוש נוקשות. עסקים מקומיים רבים פועלים ב"שימוש חורג" ללא הסדרה (כגון משרדים, חנויות או מוסכים שיושבים על קרקע חקלאית) והדבר יוצר חסם להסדרה בשל עלויות היוון, עיכובים של רמ"י ועוד.
הלחץ לממש :קיימת סכנה מוחשית שאם הקיבוץ לא יממש מהר את הזכויות הסטטוטוריות המוקנות לו לפיתוח תעסוקה, המדינה עלולה לקחת חזרה את הקרקע (כפי שסיפר לנו בפאנל אסף שאול מנהל עסקים בקיבוץ אלונים, על החשש לעבד 20 דונם שיופקעו) לכן, קיבוצים יצטרכו לבצע בהקדם עסקאות יזום והסדרת היוון כדי להבטיח את עתידם.
מנועי צמיחה עתידיים: אנרגיה, תיירות והשכרות מגוונות עד שנת 2050, כלכלת הקיבוץ תישען על אפיקים מגוונים במטרה לפזר סיכונים
מהפכת האנרגיה: ייצור, אגירה ומכירה של חשמל ירוק יהווה מנוע צמיחה אדיר. הקיבוצים מנצלים את שטחי החקלאות (גד"ש ומטעים) להקמת פרויקטים "אגרו-וולטאיים" (דו-שימוש בקרקע). כמו כן ממשיכים לממש כל גג פנוי מסחרי, משקי ואף פרטי. תחום זה דורש התמחות מקצועית, השקעות כבדות, ולעיתים הכנסת שותפים אסטרטגיים לפרויקטים שחולשים על עשרות ומאות דונמים.
השכרות ותיירות: שינויים בהרגלי הצריכה והעבודה מהבית מובילים את הקיבוצים לפתח נדל"ן מסחרי קרוב לבית (B&B) , משרדים להשכרה, אחסנה, חנויות מקומיות של אופנה, אומנות ומזון, מתחמי תיירות ופנאי, במטרה ליצור חלופות תעסוקה ופרנסה.
כלכלה מקומית: קיבוץ חי ונושם כדי לשמור על אופי הקיבוץ ולספק שירותים לחברים, מתפתחת כלכלה מקומית ענפה. המטרה היא לשמור על הקיבוץ חי ופעיל. זה בא לידי ביטוי ביזמות פנים-קיבוצית: הקמת מתחמי מזון ובעיקר 'עגלות קפה', שירותי פנאי, וחנויות למכירה ישירה של תוצרת (כמו ענף הדגה) העוקפות את פערי התיווך בשוק החופשי.
אתגרי המגורים והתשתיות: מעבר לבנייה רוויה וחידוש הישן
מגורים: תמ"א 35 קובעת תקרת מקסימום ליחידות דיור בקיבוצים. ככל שנתקרב ל-2050, מגבלות השטח והתקינה יאלצו את הקיבוצים לזנוח בהדרגה את הבנייה צמודת הקרקע ולעבור לבנייה רוויה (צפופה יותר), כדי להבטיח קורת גג לדורות הבאים תוך מיצוי אופטימלי של מכסות הבנייה. נוסף לאתגר הציפוף הוא אתגר עלויות הקרקע והבנייה המכביד מאד בעיקר על קיבוצי המרכז ומעקב קליטה וצמיחה.
תכנון וחידוש תשתיות: את מבנה הקיבוץ החדש יש ל"להמציא" מאחר ועליו לתמוך בסגנון חיים חדש, כמות תושבים, תנועת רכבים וכלים ממונעים נוספים. בנוסף התרחבות הקיבוץ ותהליכי שיוך דורשים שדרוג מסיבי של מערכות ישנות. היום יותר מתמיד נדרש להכניס אנשי מקצוע ולתכנן רחוק וכוללני, תכנון שלוקח בחשבון ציבורי לצד פרטי ושילוב מיטבי של מגורים, תנועה, חניה, אנרגיה ותקשורת, תעסוקה ופנאי וכן את הצרכים השונים של האוכלוסייה המתבגרת לצד האוכלוסייה הצעירה.
חסמי המימון וחילופי דורות בניהול פיתוח אפיקי הנדל"ן דורש השקעות הון משמעותיות. במקביל, הקיבוצים סובלים מצמצום אמצעי היצור ומ"אובדן הזיכרון הארגוני" – מנהלים מתחלפים והידע עוזב איתם. כדי לשגשג ב-2050, הקיבוצים יהיו חייבים לעבור למערכות ניהול ידע חכמות מבוססות טכנולוגיה ובינה מלאכותית) כמו מערכות GIS ) שישמרו את המידע על נכסי הקיבוץ. ולפתח עסקים חדשים שיתמכו בצמיחה ויאפשרו מימוש הנכסים.
מיקום הוא המלך: ההבדל בין פריפריה למרכז לא כל הקיבוצים יחוו את 2050 באותה צורה:
במרכז הארץ הביקושים הגבוהים מאפשרים פיתוח של מגדלי תעסוקה, מרכזים מסחריים ומתחמי ענק שמכניסים הון רב לקיבוץ.
בפריפריה הריחוק הגיאוגרפי מוביל לביקוש מוגבל וחסר חמור בכוח אדם מקומי לפיתוח יזמות פנימית. במקומות אלו, הקיבוץ יתרכז בעיקר בהשכרות 'פשוטות' של נדל"ן (ולא בייזום אקטיבי) לעסקים מקומיים.
הלקח המרכזי שלי אחרי ביקור בעשרות קיבוצים הוא אחד: ליזום!!! אל תחכו כי העתיד כבר כאן. מתכנון לביצוע עובר זמן יקר ואין לנו אותו. העולם משתנה לנו מול העיניים ואנחנו כבר מזמן לא שמורות טבע מנותקות. סגנון החיים, התבגרות האוכלוסייה, ריכוז התעסוקה במרכז, החלשות הפריפריה, בריחת מוחות ועוד. אנחנו לא חסינים לכל אלא, להפך.
באחריות מנהלי הקיבוצים להנהיג לעתיד בטוח ומשגשג.
אנחנו במשקי הקיבוצים מובילים במרחב הכפרי פיתוח נדל"ן מניב, שכונות מגורים, פריסה וניהול תשתיות התקשורת, ייצור אנרגיה מתחדשת. יש לנו את המומחיות והיכולת. מוזמנים לקרוא לנו לשיחה, לחשיבה, להתייעצות.
(נכתב בסיוע של בינה מלאכותית)
